שאלה: כתב ה"שולחן ערוך" (סימן תרמה סעיף ו) שלולב שנקטמו רוב עליו העליונים פסול. וכתב הרמ"א שאם נקטם העלה העליון האמצעי שעל השדרה אזי הלולב פסול. וביאר ה"משנה ברורה" (ס"ק כז) שהפסול הוא משום 'הדר'. ויש להעיר שידועים דברי המבי"ט שהובאו ב"משנה ברורה"



















(סימן תרמח ס"ק מו) שאם אין נראה לעין מחמת דקותו וצריך להסתכל בו אין זה פסול. ואם כן יש לעורר על מה חוששים העולם שבודקים בעיון בזכוכית מגדלת אם הלולב קטום למרות שהדבר אינו ניכר?

תשובה: מה שחוששים העולם הוא משום שה"ביכורי יעקב" וה"פרי מגדים" כתבו להדיא שצריך לעיין היטב שלא נקטם כלום ובקל יכול להכיר. וכן מפורש בריטב"א שנקטם ראשו בכל שהוא פסול אף שה'הדר' שלו אינו מתמעט בכך. (ואת הסברה לחלק בין לולב לאתרוג כתבנו בספרנו הלכות חג בחג ד' מינים פרק ג הערה 22). וגם דיש לדון לשיטת רבנו ירוחם (שהביאו רעק"א וה"משנה ברורה" ס"ק י"ז) שפוסל בנחלקה משום חסר, אם גם בנקטם פסול משום חסר. ולכך מקפידים העולם בכל שהוא. אבל גם לסברה דהוא פסול משום חסר, יהיה פסול רק ביום הראשון. ורעק"א צירף במכתבו בסוף ספר "דרוש וחידוש" את סברת המבי"ט גם לגבי לולב.
אך כבר דנו הפוסקים שישנם שני סוגי הדר, אחד מצד המראה והשני מצד שאין שמו עליו. וכל האמור הוא רק אם פסול נקטם הוא מצד הדר של מראה, אבל אם פסול נקטם הוא מצד הדר שאין שמו עליו ולא מצד מראה, אזי אפילו כשהוא לא ניכר ולא נראה לעין יהיה הלולב פסול. ועיין בלבוש (ריש סימן תרמה) שכתב כן, שאם נשתנה אחד מברייתו או שתחילת ברייתו משונה שלא כדרך מינו אין זה הדר. ולפי דבריו בנקטם יהיה פסול גם כשאינו ניכר, אך בכל אופן דעת רוב הפוסקים שנקטם הוא מצד הדר במראה. ומכל מקום גם לצד זה יש ללמוד מלשון ה"ביכורי יעקב" וה"פרי מגדים" שכתבו שבקל יכול להכיר, ומשמע מדבריהם שאם אינו ניכר כלל אינו פוסל משום הדר וכסברת המבי"ט, והארכנו בכל זה בספרנו (שם). 


שאלה: כתב ה"שולחן ערוך" (סימן תרלט סעיף א) שאין להניח כלי אכילה וקערות בסוכה. וכתב ה"משנה ברורה" (ס"ק ו) שאם הניח כלי אכילה בסוכה או שעשה בה תשמיש בזוי, בדיעבד אין היא נפסלת מחמת כן. וב"שער הציון" ציין את ה"חיי אדם" שמכל מקום כל זמן שהכלים בסוכה אין לברך 'לישב בסוכה' כיון שפסולה היא מדרבנן. והוכיח מכמה ראשונים שלא כדבריו ושאין הסוכה נפסלת כלל, ולמעשה כתב שנכון לכתחילה להחמיר שלא לברך באופן זה. ואם כן עולה שבסוכות שמצויים בהן המון אדם כגון בישיבות ובקהילות גדולות, שהסעודה נמשכת זמן רב ומצטברות הרבה צלחות ושאריות אוכל באופן שבני אדם מקפידים על זה בביתם, לכאורה אין לברך שם 'לישב בסוכה' לכתחילה. 

תשובה: בעניין זה הולכים אחר דעת הבעלים, וכיון שכן הדרך במקום זה ואין הבעלים מקפידים על כך עד סיום כל הסעודה, לא נחשב הדבר לביזוי וניתן לברך 'לישב בסוכה' לכתחילה. אבל לאחר גמר הסעודה, לא יברכו לכתחילה עד שינקו את הסוכה.


שאלה: כתב הרמ"א (סימן תרמ סעיף ד) שסוכה שאינה ראויה לשינה ולאכילה אינה סוכה, כיון שהאדם אינו יכול לעשות בה את כל צרכיו ולא מתקיים בה 'כעין תדורו'. ואם כן עולה לכאורה שהסוכות של בתי הכנסת שלא מצוי שישנים בהן אינן בכלל 'כעין תדורו'. 

תשובה: העיקר שתהיה הסוכה ראויה לשינה, וכיון שמי שרוצה לישון בסוכת בית הכנסת יכול לעשות כן סגי בהכי. ומה גם שפעמים שמתנמנמים בהן שינת עראי החייבת בסוכה. ולשיטת ה"ביכורי יעקב" (סימן תרמ ס"ק יב) אין לחוש כלל, היות וכתב לחדש שאדם שיש לו שתי סוכות, שאחת ראויה רק לשינה ואחת ראויה רק לאכילה, מקיים בכך שפיר 'כעין תדורו', שהרי גם בבית יש מקום מיוחד לשינה ומקום מיוחד לאכילה. ולפי זה עולה בנידון נידן, שכיון שיש לאדם בביתו סוכה הראויה לשינה, הוא מקיים שפיר 'כעין תדורו' גם בסוכת בית הכנסת.