כי ישאלך

מאמרים נוספים

דין 'תשבו כעין תדורו' על האדם ועל הסוכה
שאלה: האם מותר לאכול ולישון לכתחילה בסוכה ריקה שאין בה שולחן כיסא ומיטה או שיש בה כלים מאוסים, והאם בעת שאין האדם שוהה בסוכתו יש צורך שיהיו בה כלי תשמיש נאים ושלא יהיו בה כלים מאוסים.



















תשובה: דין 'תשבו כעין תדורו' אינו אמור רק על הגברא שיקבע את עיקר דירתו בסוכה, דהיינו שיאכל וישן וישהה בה כדרך שאדם דר בביתו, אלא הוא דין גם על החפצא של הסוכה שתהיה צורתה כצורת בית, דהיינו שיהיו בה כלי תשמיש של בית כגון כיסא, שולחן ומיטה, ושיהיו בה רק כלים מכובדים ולא כלים מאוסים. ומכך נגזר הדין שלכתחילה אין לאכול ולישון בסוכה שאין בה מאומה או בסוכה שיש בה כלים מאוסים כפי שיבואר להלן.
המקור לדין הכנסת כלי תשמיש לסוכה כדי שתהיה כצורת בית הוא בגמרא: "תנו רבנן, כל שבעת הימים, אדם עושה סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה. מנא הני מילי, דתנו רבנן, תשבו כעין תדורו, מכאן אמרו, כל שבעת הימים עושה אדם סוכתו קבע וביתו עראי. כיצד, היו לו כלים נאים מעלן לסוכה, מצעות נאות מעלן לסוכה, אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומשנן בסוכה" (סוכה כח ע"ב). 
ויש לתמוה מה שייכות הכלים והמצעים הנאים ל'עושה סוכתו קבע' וכפי שפירש רש"י 'להיות כל עיקר דירתו בה', שהרי על פניו ניתן להבין שאכילה, שתיה, טיול ושינון בסוכה הופכים אותה לעיקר דירת האדם, אבל כיצד הכלים הופכים את הסוכה לעיקר דירת האדם, ולא עוד אלא שחז"ל הקדימו את הכלים לאכילה והשתייה.
ובהכרח מתבאר מהדברים כי 'תשבו כעין תדורו' אינו דין רק על הגברא שיהיה דר בסוכה, אלא דין גם על החפצא של הסוכה שתהיה לה צורת בית על ידי שמכניסים בה כלי תשמיש כגון שולחן, כיסא ומיטה. ולפיכך המשאיר את הסוכה ריקה אינו מקיים את דין 'תשבו כעין תדורו'. בנוסף לכך, מתבאר מהדברים שיש צורך שהסוכה תהיה כבית נאה על ידי הכלים והמצעים הנאים כפי שנפרט להלן.
וכן הובא ב"שולחן ערוך" (סימן תרלט סעיף א) שבנוסף לעיקר הדין שהאדם יאכל, ישתה, ישן, יטייל וידור בסוכה כל שבעה ביום ובלילה כדרך שדר בביתו במשך כל השנה, ישנם עוד שלושה דינים נוספים. הדין האחד הוא שיהיו בסוכה כלים ומצעים נאים, כלי שתיה ומנורה. הדין השני הוא להוציא מהסוכה את כלי האכילה לאחר שאכלו בהם. והדין השלישי הוא שלא לעשות תשמיש בזוי בסוכה, כדי שלא יהיו המצוות בזויות על האדם. ולפי פשוטו היה מקום לומר שיסוד דינים אלו הוא מדין 'ואנוהו' התנאה לפניו במצוות, אבל לפי האמור בגמרא שהבאנו לעיל מתבאר שיסודם הוא מדין 'תשבו כעין תדורו'.


ויש לדון האם סוכה ריקה בלא כלי תשמיש פסולה ואין לאכול ולישון בה או שאין זה אלא חיוב לכתחילה אבל הסוכה כשרה גם בעודה ריקה.
ונראה שאביי ורבא נחלקו בדבר בגמרא (סוכה כו ע"א) האומרת, ששומרי גנות ופרדסים פטורים מהסוכה בין ביום ובין בלילה. ומקשה הגמרא מדוע לא הוטל על השומרים לעשות סוכה בגנות ובפרדסים ולדור בה? ומתרץ אביי 'תשבו כעין תדורו'. ופירש רש"י: "כעין תדורו - כדרך שהוא דר כל השנה בביתו הזקיקתו תורה להניח דירתו ולדור כאן בסוכה עם מיטותיו וכלי תשמישו ומצעותיו, וזה אינו יכול להביאן שם מפני הטורח". הרי מפורש שאביי סבר שמאחר שהשומר אינו יכול להביא את מיטתו וכלי תשמישו לסוכה, אין הוא יוצא בה ופטור מהסוכה. 
אולם רבא תירץ ששומרי הגנות והפרדסים פטורים מהסוכה משום שהפרצה קוראת לגנב. ופירש רש"י: "הגנב רואה אותו יושב בסוכה בלילה, והוא נכנס וגונב הפירות לרוח אחרת". ומבארת הגמרא שהחילוק בן אביי לרבא הוא באופן "דקא מנטר כריא דפירי", כלומר שהוא שומר על כר פירות הנמצא מול עיניו ויכול לשמור עליו מתוך סוכתו, ואין באופן זה פרצה הקוראת לגנב. ולפיכך, לדעת רבא כל עוד אין חשש גניבה, חייב השומר בסוכה למרות שאין בה מיטה וכלים, אך לדעת אביי הוא עדיין פטור מהסוכה היות ואינו יכול להביא מיטה וכלים ולקיים את דין 'תשבו כעין תדורו'. 
וכתבו התוספות (שם ד"ה פרצה) שבוודאי שגם רבא לומד את דרשת 'תשבו כעין תדורו' שהרי היא מובאת בברייתא, אלא שהוא סובר שדין הכנסת מיטה וכלים אינו לעיכובא. נמצא שמחלוקת אביי ורבא היא האם דין הברייתא שיש להעלות לסוכה כלים ומצעים נאים הוא מדאורייתא ולעיכובא או מדרבנן ולכתחילה בלבד. ולכאורה מלשון הברייתא "היו לו כלים" וכו' משמע להדיא שאם אין לו כלים הוא מקיים את מצות סוכה בלא כלי תשמיש, ואם כן הוא הדין שיוצא ידי חובת סוכה אם יש לו כלים ולא העלם לסוכה, וצריך עיון כיצד יפרש אביי את לשון הברייתא לשיטתו. (ועיין עוד במה שפירש הריטב"א בפלוגתת אביי ורבא).
בנוסף לכל זאת יש כאמור דין שתהיה הסוכה כמקום המכובד שבבית ויש לשים בה כלים ומצעים נאים. ויש לברר מה גדר דין זה ומה העניין המיוחד בנוי הסוכה. וביאור הדברים שיש במצות סוכה גדר נוסף והוא לעשותה כבית מכובד דוקא, ובלשון זמננו כסלון ולא כמטבח. 
ובודאי שמכך נובע הדין שאין להותיר בסוכה קערות וכלי אכילה לאחר שאכלו בהם. ומקור דין זה בגמרא: "מאני מיכלא בר ממטללתא" (סוכה כט ע"א). וביארו התוספות בזו הלשון: "מנא דמיכלא - קערות לאחר שאכלו בהן צריך להוציאם מן הסוכה משום מיאוס... וטעמא דכעין תדורו בעינן והני אין רגילין להיות בבית דירה אלא בית יש להם לבדם" (שם). ועיין בלשון הרמב"ם שכתב: "ויעשה ביתו כבית התשמיש, והסוכה בית דירה" (פירוש המשניות סוכה פ"ב מ"ח). נמצא שישנם שני גדרים בסוכה, האחד להראות שהסוכה היא עיקר דירתו ולכן עליו להכניס בה כלי תשמיש, והשני לעשותה כדירה חשובה עם כלים נאים ומכובדים. ושני גדרים אלו נלמדים מדרשת 'תשבו כעין תדורו'.
לאור זאת מובן מדוע לכתחילה אין להכניס אפילו קדירות מלאות לסוכה. ואף על פי שמלשון הרמ"א שכתב: "כלי אכילה לאחר האכילה" (סימן תרלט סעיף א), משמע לכאורה שבשעת האכילה מותר להכניס קדירות מלאות לסוכה ולערות מהן לצלחות, מכל מקום נהגו שלא להכניס קדירות לסוכה אף קודם האכילה. ונראה שחששו לדעת המחמירים שאין דרך כבוד להכניס קדירות לסוכה כפי שכתב ה"משנה ברורה" (שם ס"ק ה), עיין שם.
על פי המבואר יש לדון האם רק בעת שהאדם שוהה בסוכה יש צורך שיהיו בה כלי תשמיש נאים, ואסור שיהיו בה כלי אכילה מאוסים או שגם בעת שהאדם אינו שוהה בסוכה יש מעלה שהיא לא תהיה ריקה ושלא יהיו בה כלים מאוסים. ואילו היה זה מדין נוי מצוה גרידא, הרי כשאין נמצאים בסוכה ואין היא משמשת למצוה לא היה שייך בה נוי מצוה, אבל לפי המבואר שגדר נוי סוכה הוא מדין 'תשבו כעין תדורו', עולה שיש דין שהסוכה תהיה עיקר ביתו כל שבעת הימים, וגם כשאין שוהים בתוכה יש להחזיק בה את כלי התשמיש כגון שולחן, כיסא וכלים נאים, ולא להשאיר בה כלי אכילה משומשים.
ולכאורה היה מקום לדחות, שהרי קיימא לן כרבנן דרבי אליעזר (סוכה כז ע"ב) דלא בעינן סוכה העומדת בפועל בכל שבעת ימי החג, ואף סוכה שנבנתה באמצע החג כשרה בתנאי שהיא ראויה להתקיים במשך שבעה ימים. (עיין ב"שולחן ערוך" סימן תרלז סעיף א). נמצא שכאשר האדם יוצא מהסוכה אין מניעה שיסתור אותה וכשישוב יחזור ויבנה אותה. ואם כן לכאורה לא יתכן שכאשר האדם שוהה מחוץ לסוכה, יהיה אסור להותיר בה כלים מאוסים. אולם נראה שמכל מקום יש מעלה רבה שיש לאדם סוכה בנויה ונאה גם כשאינו שוהה בה, היות ועל ידי כן נחשבת הסוכה כביתו בכל ימי החג. ושמענו בשם ה"דברי חיים" זצ"ל חידוש עצום, שכאשר אדם קובע את עיקר דירתו בסוכה, אזי גם כשהוא יוצא ממנה מעת לעת הוא חשוב כמקיים את מצות 'בסוכות תשבו'. ויש ללמוד מחידוש זה שאף כשהאדם אינו שוהה בסוכה יש מעלה בכך שיש לו סוכה, ואם כן הוא הדין שיש מעלה בכך שיהיו בסוכה כלי תשמיש תמיד ושלא יהיו בה כלים מאוסים בכל עת. 
ונראה עוד שמחמת קדושת הסוכה יש להחזיקה בחשיבות ובודאי שלא בביזוי גם כשאין שוהים בה. וכפי שכתב ה"משנה ברורה" (תרלט ס"ק ב) בשם השל"ה שמחמת שקדושת הסוכה גדולה מאוד ראוי למעט בה בדברי חול ולדבר בה דברי תורה וקדושה, ואמרינן בגמרא "מה חג לה' אף סוכה לה'" (סוכה ט ע"א).


לאור כל זאת תבואר יפה שיטת רבנו מנוח והראב"ד, שכאשר מצויים בסוכה כלי אכילה לאחר שאכלו בהם היא פסולה מדרבנן. וכפי שהביא ה"שער הציון" (תרלט ס"ק יג) על פי ה"חיי אדם", וחתם שנכון לכתחילה להחמיר שלא לברך באותה עת 'לישב בסוכה'. ולכאורה הוא הדין שנכון להחמיר גם שלא לאכול בעת זו שיעור המחייב בסוכה, אך יתכן שה"חיי אדם" חשש דוקא מחמת חומר דין הברכה.
וצריך ביאור מה הטעם לפסול את הסוכה מפני כך. והדבר מיושב לפי המבואר, כיון שאיסור זה נובע מדין 'תשבו כעין תדורו' המלמד שהחפצא של הסוכה תהיה נאה כדירה מכובדת, וממילא שייך לפוסלה כשנמצאים בה כלי אכילה שאינם נקיים. ואף שהתבאר שאם אין בסוכה כלי תשמיש כלל אין היא פסולה בדיעבד, מכל מקום כשיש בה כלים מאוסים היא פסולה אף בדיעבד לדעת רבנו מנוח והראב"ד.
וראוי לציין את דברי המאירי שכתב לעניין דין הוצאת כלי האכילה בזו הלשון: "אומר אני שאין צריך להוציאם עד שיגמור סעודתו שהוא צריך לישון ולטייל ולשנן" (סוכה כט ע"א). ועיין גם ב"ביכורי יעקב" (סימן תרלט ס"ק יא) וב"חוט שני" (עמוד רלח ד"ה כלי אכילה).
עוד נראה על פי המבואר שמנהג ישראל מקדמת דנא לעטר את הסוכה בכל מיני נוי, ובזמן הגמרא בתליית פירות בשפע, אינו משום נוי מצוה בלבד אלא כדי לקבוע ולהראות שהסוכה היא עיקר דירת האדם בחג הסוכות, ולייעד וייחד אותה כבית מכובד.
ראיה ברורה נוספת שדין 'תשבו כעין תדורו' אמור גם על החפצא של הסוכה, יש להביא מדעת הרמ"א (סימן תרמ סעיף ד) שסוכה הראויה רק לאכילה ולא לשינה פסולה אף לאכילה, משום שאינה כעין דירה שיכול האדם להשתמש בה לכל צרכיו. וודאי שגדר זה נלמד מדין 'תשבו כעין תדורו' על החפצא של הסוכה, שיש צורך שתהיה ראויה להיות כבית לכל דבר, שהרי אילולי כן למה תהיה פסולה לאכילה כשאינה ראויה לשינה. אולם ה"משנה ברורה" (שם ס"ק כ) כתב שיש אחרונים החולקים וסוברים שלכתחילה אין לבנות סוכה שאינה ראויה לכל התשמישים, אך בדיעבד יוצאים בה ידי חובת אכילה גם כשאינה ראויה לשינה.
העולה למעשה מכל האמור, שלכתחילה יש צורך שיהיו בסוכה כלי תשמיש כגון כיסא ושולחן עם מפה נאה בעת האכילה, מיטה עם מצעים נאים בעת השינה, וכלים נאים במשך כל שעות היום והלילה. ונראה שאפילו בעת שאין האדם שוהה בסוכה, עדיין יש מעלה בכך שיש בה כלי תשמיש וכלים נאים. ואסור שיהיו בסוכה כלים מאוסים, ויש הפוסלים את הסוכה מחמת כן. ויש צורך שתהיה הסוכה ראויה הן לאכילה והן לשינה, ויש אומרים שאם היא ראויה רק לאכילה או רק לשינה הריהי פסולה לחלוטין.