שברים בבית בריסק
הנה ישנן ארבע דרכים בהן נוהג כלל ישראל לתקוע קול שבר. א. קול פשוט 'טווווו'. ב. 'טו-או'. ג. 'או-טו'. ד. 'טו-או-טו'. וידוע ומפורסם לכל שכבר במשך שנים רבות נוהגים בבית בריסק לתקוע שבר 'או-טו', ויש לעיין
מה המקור להנהגה זו. ה"עמק ברכה" (שופר אות ג עמוד פ) הוכיח מדברי הראשונים שכתבו שלא יאריכו בשבר כשיעור תקיעה, שאין שום חילוק באיכות הקול בין שבר לתקיעה אלא בשיעור גרידא, ולכן אם מאריך בכל שבר כשיעור תקיעה הוא נעשה תקיעה ופסול. ולפיכך הסיק שיש להיזהר לעשות כל שבר פשוט דהיינו תנועת 'טו-או' בלבד, ושלא כתוקעים שעושים בסוף כל שבר 'טו', דהיינו שתוקעים 'טו-או-טו' ותנועת ה'טו' האחרון אינה שבר אלא יבבה בתרועה, ודינה כמתחיל להריע באמצע השברים והוי הפסק. ומסיים ה"עמק ברכה" וזו לשונו: "שוב שמעתי כן ממו"ר הגאב"ד דבריסק שליט"א בשם אביו מרן הגר"ח זצ"ל שהיה מדקדק על זה מאוד שלא לתקוע 'טו-או-טו'".



















והנה דברי ה"עמק ברכה" צריכים ביאור, שמתחילה כתב שיש לעשות כל שבר פשוט, ולאחר מכן כתב לעשות תנועת 'טו-או' בלבד, והרי 'טו-או' אינו קול פשוט, אלא על כורחך צריך לומר שכוונתו בתנועת 'טו-או' היא לקול פשוט 'טווווווווו'. אולם צריך עיון גדול בכך שלאחר ש"העמק ברכה" הוכיח שיש לתקוע דוקא שברים פשוטים, הוא הביא בשם הגרי"ז סולוביצ'יק זצ"ל שאביו הגר"ח סולוביצ'יק זצ"ל היה מדקדק בזה מאוד, והרי גלוי ומפורסם לכל שהגרי"ז ובני משפחתו לא תוקעים שברים פשוטים אלא דוקא 'או-טו', ואם כן איך כתב ה"עמק ברכה" בשם הגרי"ז דברים הנראים לכאורה כהיפך המציאות. 
עוד קשה שהרי בשיעורי רבנו משולם דוד הלוי על מסכת ערכין (י' ע"א בשולי הגליון) הובא שהגר"ח סולוביצ'יק זצ"ל היה תוקע 'או-טו', וזה שלא כעדות ה"עמק ברכה" שכתב שהגר"ח היה תוקע פשוטים. ועוד קשה שהרי רבי אליקים שלזינגר שליט"א שהיה מקורב מאוד למרן הגרי"ז זצ"ל כתב בספר "בית אב" בזו הלשון: "ואגב אזכיר במהות השברים, אמר מרן לעשות 'או-טו' או 'טו-או', ואמר שאין בזה נפקא מינה, ועל שאלתי אודות הנוהגים לעשות קול שבר קצר בתור שבר, אמר שאין זה קול שבר אלא קול חלק, וביאור שברים הוא שהקול עצמו שבור" (חלק א סימן יח עמוד פו). 
והוסיף שם וזו לשונו: "וכתבתי כל זה מחמת שמועות שונות המהלכות בחוגי הישיבות על הנהג מרן זצ"ל וטעמו בזה, ואמרתי לכתוב מה שקיבלתי מפי"ק, כי היה בזה מנהגו שונה ממנהג העולם".
 בספרו "הדור והתקופה" (קובץ רשימות מהנהגות ה"חזון איש" והגרי"ז סולוביצ'יק עמוד יח) כתב רבי אליקים שלזינגר וזו לשונו: "לעניין תקיעה בראש השנה הקפיד מאוד שיהא התקיעה פשוטה בלא שום שינוי קול ובלי שום עיכוב. בנו הגרי"ד ז"ל היה תוקע, ושנה אחת לא הרגיש טוב ולא היה מסוגל לתקוע, ביקש מרן ז"ל ממני לתקוע ולימד אותי באריכות סדר תקיעותיו, שכידוע הקפיד לעשות שברים קצרים מאוד כדי לחוש לשיטת רש"י, וכדי שביחד יהיה שיעור ט' קולות עשה ה' שברים. ושאלתי סוף סוף איך שייך ששבר יהיה חשש תקיעה, הרי שבר קול שבור הוא ואילו תקיעה קול פשוטה, והשיב דחזינן בתוספות שחשו לזה. עוד שאלתיו מנא לן דשבר היינו קול שבור (כגון או-טו) אולי הוא קול פשוט כמו שנוהגים בתפוצות ישראל, ואמר קול פשוט לא נקרא שבר. ושאלתיו אם לעשות 'או-טו' או 'טו-או', ואמר שאין בזה נפקא מינה". 
וכן כתב הגר"מ שטרנבוך שליט"א בספר "מועדים וזמנים" וזו לשונו: "והגאון רבי חיים מבריסק זצ"ל דקדק שלא להריע 'טו-או-טו', שבהאי קול 'טו' בסוף אולי הוה כמריע תוך שבר, רק הריעו 'או-טו' לבד" (חלק א סימן ה). הרי להדיא שדעת הגר"ח והגרי"ז שיש לעשות שבר קול שבור בשונה ממה שכתב ה"עמק ברכה" בשמם.
וכן צריך ביאור מה הטעם שבבית בריסק עושים רק 'או-טו' ולא 'טו-או-טו'. ובספר "מועדים וזמנים" כתב כי הטעם שלא עושים בבית בריסק 'טו-או-טו', הוא בגלל החשש להריע מתוך שבר מצד ה'טו' בתרא וכפי שכתב ה"עמק ברכה". ודבריו צריכים ביאור שאם כן איך עושים 'או-טו' ולא עושים שברים פשוטים. אלא על כורחך צריך לומר ששבר הוא קול שבור דוקא של שני קולות, ואין נפקא מינה בין 'או-טו' ל'טו-או' כמו שאמר הגרי"ז, ולכן אם מוסיפים קול שלישי 'טו' בתרא הוה חשש תרועה. 
בשיעורי רבנו משולם דוד הלוי מבואר, שהוא משום שחוששים שה'טו' קמא יהיה לתקיעה אם ישהה בו קמעא, כיון שלדעת הרמב"ם שיעור תקיעה הוא כחצי תרועה, ותרועה לשיטת רש"י וסיעתו היינו שלושה כוחות, ואם נחשוש לשתי השיטות יוצא שבשיעור כח ומחצה הוי תקיעה. וב'טו' בתרא ליכא למיחש שיהיה לתקיעה שהרי ליכא תחילה תקיעה, יעויין שם. 
ויש להעיר שטעם זה אינו עולה בקנה אחד עם מה שכתב ה"בית אב" בשם הגרי"ז, שאין נפקא מינה אם עושים 'או-טו' או 'טו-או'. ואני שמעתי טעם אחר לבאר מדוע לא עושים 'טו-או-טו' בבית בריסק, והוא ששבר הינו קול שבור ולא קול פשוט דהיינו 'או-טו' או 'טו-או', וכמו שאמר הגרי"ז לרבי אליקים שלזינגר, ולכן אם מוסיפים עוד קול שלישי 'טו' הריהו מיותר והוי הפסק. וכן שמעתי שב'טו-או-טו' יש לחוש שה'טו' קמא הוי כמו יבבה של תרועה ולא חלק מהשבר. עוד שמעתי טעם שחוששים לשיטת רש"י ששלושה כוחות הריהם תקיעה, ולכן תוקעים 'או-טו' שזהו רק שני כוחות. ומכל מקום הקפידו בבית בריסק מאיזה טעם שיהיה שלא לעשות 'טו-או-טו' אלא רק 'או-טו'.
ולפי זה יתכן שאפשר ליישב את הסתירה בין דברי ה"עמק ברכה" בשם הגרי"ז לבין מציאות המנהג בבית בריסק. וביאור הדברים שבעל ה"עמק ברכה" עצמו סבר שיש לעשות רק שברים פשוטים מחשש שהעושה 'טו' בתרא הריהו כמתחיל להריע באמצע השברים, ואילו מרן הגרי"ז אמר לו שהגר"ח הקפיד מאוד שלא לעשות 'טו-או-טו', וה"עמק ברכה" הבין מזה שהגר"ח עשה שברים פשוטים בגלל החשש של ה'טו' בתרא שהרי זה כמתחיל להריע מתוך השבר. אבל באמת לא עשה הגר"ח שברים פשוטים אלא 'או-טו', ורק הקפיד שלא לעשות שלושה קולות 'טו-או-טו' מטעמים אחרים כנ"ל. ולפי זה אתי שפיר מה שכתב ה"בית אב" בשם הגרי"ז, שאין נפקא מינה אם עושים 'או-טו' או 'טו-או' והעיקר שלא לעשות שלושה קולות דהיינו 'טו-או-טו'. 
היוצא מכל זאת שברור כשמש בצהריים שבבית בריסק עושים שבר 'או-טו' דוקא, ולא חוששים לדיוקי ה"עמק ברכה" שצריכים לעשות שברים פשוטים. ומוסכם לכולי עלמא שבבית בריסק לא עושים 'טו-או-טו', ונחלקו הפוסקים בטעם הדבר. ה"עמק ברכה" וה"מועדים וזמנים" סברו שהטעם משום חשש 'טו' בתרא של תרועה מתוך שבר, ואילו הגרמ"ד סולביצ'יק זצ"ל פירש הטעם משום החשש שה'טו' קמא הוא תקיעה לדעת רש"י והרמב"ם. 
שוב עלה בדעתי ליישב בדוחק את דברי ה"עמק ברכה", שגם הוא ידע שבבית בריסק נהגו לתקוע 'או-טו', אלא שכפי שכתב ש'טו-או' הוא קול פשוט, הוא הדין ש'או-טו' הוא קול פשוט, ורק 'טו-או-טו' דהיינו שלושה קולות אינו קול פשוט אלא חשש להריע מתוך השבר.
ואגב אורחא נביא כי ידוע ומפורסם לכל שבבית בריסק עושים שברים קצרים פחות משלושה כוחות, וכדי שביחד יהיו על כל פנים תשעה כוחות עושים יותר משלושה שברים. ויש לעיין כמה שברים הוסיפו. ה"בית אב" כתב שנהגו לעשות כל שבר פחות משלושה כוחות כדעת הראשונים וה"שולחן ערוך", ולעשות חמישה שברים כדי שיהיו ביחד תשעה כוחות. אבל בבית מדרשו של הגרמ"ד סולוביצ'יק זצ"ל וכן אצל אחיו הגרי"ב סולוביצ'יק זצ"ל עושים רק ארבעה כוחות. וצריך עיון קצת שאם עושים בכל שבר פחות משלושה כוחות דהיינו שני כוחות, ארבעה שברים הם רק שמונה כוחות וצריך שיעור תשעה כוחות. ואפשר דסבירי להו שכל שבר הוא קצת יותר משני כוחות, אי נמי עם הפסק מועט בין השברים ביחד הוי תשעה כוחות. 
וכשדיברתי עם הגאון רבי אברהם יהושע סולוביצ'יק שליט"א בעניין זה, שאלתיו למה עושים בימינו בבית בריסק ארבעה שברים, בעוד שכל העולם עושים רק שלושה שברים, והגר"ח הוסיף ועשה חמישה שברים קצרים. וענה שאין נפקא מינה כמה שברים עושים, שהרי כתב ה"שולחן ערוך" בזו הלשון: "וכן אם מוסיף על ג' שברים ועושה ד' או ה' אין לחוש" (סימן תקצ סעיף ג).