שאלה הלכתית מעשית שהובאה בפני הגאון רבי ניסן משה גראס שליט״א

כי ישאלך

מאמרים נוספים

הידור מצווה בקניית ארבעת המינים בקופסה סגורה
שאלה: הקונה אתרוג, לולב, הדס או ערבה בקופסה סגורה, כיצד יקיים את מאמר הכתוב "זה קלי ואנוהו" ויהדר בקיום מצוה עד שליש.



















תשובה: הגמרא אומרת: "אמר רבי זירא אמר רב הונא במצוה עד שליש. מאי שליש, אילימא שליש ביתו אלא מעתה אי איתרמי ליה תלתא מצותא ליתיב לכוליה ביתא, אלא אמר רב זירא בהידור מצוה עד שליש במצוה" (בבא קמא ט ע"א).

וביאור הדברים שבתחילה סברה הגמרא שעל האדם לבזבז לצורך הידור מצוה שליש מממונו. ולכן היא שאלה שאם כן במידה ויזדמנו לאדם שלוש מצוות יהיה עליו להוציא עליהן את כל ממונו. ולפיכך אמר רב זירא: "בהידור מצוה עד שליש במצוה".
ונחלקו הראשונים בכוונת דברי רב זירא. רש"י פירש בזו הלשון: "בהידור מצוה עד שליש במצוה - שאם מוצא ב' ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחברו, יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור, דתניא זה קלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות, עשה לך ספר תורה נאה, לולב נאה, טלית נאה, ציצית נאה".
ואילו התוספות והרא"ש פירשו שאם מצא אתרוג בגודל אגוז שניתן לצאת בו ידי חובה מעיקר הדין לרבי מאיר, יוסיף שליש כדי לקנות אתרוג יפה ממנו, ולא שיהיה מחויב לקנות את האתרוג היפה שימצא בתוספת שליש על האתרוג שחפץ לקנות. וכן כתב הסמ"ג וזו לשונו: "בהידור מצוה עד שליש, ומפרש רבנו יעקב שאינו רוצה לומר בספר תורה נאה או באתרוג נאה יוסיף שליש, שהרי לעולם ימצא נאה ונאה, אלא אם קנה אתרוג כשיעורו כאגוז או כביצה ומצא נאה יש לו ליתן עד שליש יותר, אבל אם גדול מכביצה אין לו להוסיף עליו" (עשין מד).
ונחלקו הראשונים בדעת רש"י האם כאשר מצא שני ספרי התורה מהודרים אך אחד מהם יותר מהודר ממשנהו, עליו להוסיף עד שליש. ומלשון רש"י, הרא"ש ורבנו יונה ב"ספר היראה" משמע שגם באופן זה חייב להוסיף שליש, ומלשון הר"ח, הראב"ד והמאירי מבואר כי דוקא אם ספר התורה הראשון אינו מהודר חייב להוסיף עד שליש. 
ונחלקו האחרונים בדעת רש"י האם לאחר שכבר קנה ספר תורה ומצא אחר יפה הימנו עליו להוסיף עד שליש. ה"בית יוסף", הב"ח וה"מגן אברהם" בשם השל"ה והמהרש"ל סוברים שאינו צריך להוסיף שליש לאחר שכבר קנה, ואילו הב"ח והגר"א סוברים שגם לאחר שכבר קנה עליו להחליף ולהוסיף עד שליש, וכן נוטה דעת ה"משנה ברורה" (סימן תרנ"ו ס"ק ה).
והקשו האחרונים שאם כן קושיית הגמרא "ליתיב לכוליה ביתא" נותרת על כנה שהרי אין לדבר סוף. ונאמרו שלושה תירוצים בדבר, ה"ביאור הלכה" (שם ד"ה בצמצום) כתב בשם ה"פני משה" שלא הטריחו אותו אלא בפעם הראשונה, ה"מגן אברהם" (שם ס"ק ה) תירץ שעליו להוסיף דוקא כשהשני הדור שליש מהראשון, ומדברי הב"ח (סימן תרנו) משמע שהדבר תלוי במחשבתו הראשונה, ועליו להוסיף שליש על הסכום שבו רצה לקנות בתחילה. 

וניתן לומר עוד מהלך בדעת רש"י והוא, שעליו להוסיף שליש דוקא כשהראשון אינו מוצא חן בעיניו למרות שהוא מהודר בעיני אנשים רבים שהיו בוחרים בו, וכיון שבעיניו הוא אינו מוצא חן עליו לקיים את מצות 'זה קלי ואנוהו' ולקנות אחר בתוספת שליש. וזאת משום שההידור תלוי לפי ראות בני אדם כפי שמשמע מה"מאמר מרדכי" (שם) וכן הובא ב"מועדים וזמנים" (חלק ג סימן שסט). ולכן אם מצא אתרוג מהודר בעיניו, אין הוא צריך להוסיף שליש ולקנות אחר, ולדרך זו עולה כי אין פלוגתא בין הראשונים בדעת רש"י, ודו"ק. 

ולעניין הלכה נקט ה"שולחן ערוך" (אורח חיים סימן תרנו סעיף א) בדעה הראשונה כשיטת התוספות, והביא את שיטת רש"י בשם 'ויש מי שאומר'. אולם ה"אליה רבה", הגר"א, ה"ביכורי יעקב" וה"ביאור הלכה" החמירו כדעת רש"י וזו דעת רוב הראשונים. וכן נקטו האחרונים במקומות רבים וכתבו את דין הידור מצוה לשיטת רש"י, אלא שיש להקל בשיטת רש"י על פי אחד מתירוצי האחרונים שהובאו לעיל, אבל כאשר יש חשש פסול לדעת מקצת הראשונים אף דקיימא לן דכשר, לכולי עלמא יש לקיים הידור מצוה עד שליש כפי שמשמע מדברי ה"פרי מגדים" (שם משבצות זהב ס"ק א) שהובאו ב"ביאור הלכה". וחז"ל לא אמרו שיש להוסיף שליש באתרוג שיש בו חשש פסול, היות וזו סברה פשוטה הנלמדת בכל שכן מדין הידור מצוה, והוא הדין גם לשיטת התוספות. 

לפיכך, המבקש לקנות אתרוג בקופסה סגורה שמוגדר כ'כשר לברכה', ודאי שעליו להחמיר ולהוסיף עד שליש כדי לקנות אתרוג מהודר, שהרי כבר כתבנו לעיל בשם ה"פרי מגדים" וה"ביאור הלכה" שבמקום פלוגתא דרבוותא אף שהלכה שהאתרוג כשר, מכל מקום יש חיוב לכולי עלמא להוסיף שליש ולקנות אתרוג מהודר כדי לקיים את המצוה לכל הדעות. 
ובאתרוגים הסגורים בקופסה ומוגדרים ככשרים לברכה, יש מספר דברים שלא מקפידים עליהם כגון מנומר במראות כשרות (עיין ב"משנה ברורה" סימן תרמח ס"ק נה), מראה שחור במיעוטו של צד אחד של האתרוג בשניים ובשלושה מקומות וכיוצא בזה (עיין בשולחן ערוך הרב שם סעיף כ וב"כף החיים" אות עד). והוא הדין לגבי לולב, הדסים וערבות. ולכן יש להוסיף דמים עד שליש כדי לרכוש ארבעה מינים מהודרים. 

ולכתחילה אם אפשר יוסיף שליש מלבר, דהיינו שאם אתרוג כשר לברכה נמכר בששים ש"ח, עליו להוסיף עד שלושים ש"ח ולקנות אתרוג מהודר עד תשעים ש"ח, וכך עולה שהוסיף שליש על האתרוג שהיה לו, שהרי כשמחלקים תשעים ש"ח לשלושה חלקים נמצא ששני חלקים הם שישים ש"ח, והחלק השלישי הוא השליש שהוסיף. ואם הוא דחוק יוסיף על כל פנים שליש מלגאו, דהיינו שאם אתרוג כשר לברכה נמכר בשישים ש"ח, עליו להוסיף עד עשרים ש"ח ולקנות אתרוג מהודר עד שמונים ש"ח, וכך עולה שהוסיף שליש ממחיר האתרוג הכשר לברכה. וכפי שפסק ה"שולחן ערוך" (שם) לדינא ששליש מלגאו. 
והקונה אתרוג בקופסה בדרגת מהודר ב', עליו להוסיף עד שליש לשיטת רש"י ולקנות אתרוג בדרגת מהודר א'. אך כל זה דוקא כשהברירה בידו לפתוח את הקופסה ולבחור כטוב בעיניו, אבל אם אין מניחים לו לפתוח את הקופסה, נראה שאינו חייב להוסיף, היות ומצוי שאתרוג בדרגה ב' מהודר יותר מאתרוג בדרגה א', ואין הוא צריך להוציא ממון מספק. ובפרט לדעת ה"מגן אברהם"  שיש להוסיף דוקא כשהשני הדור שליש מהראשון, ומה גם שההידור תלוי לפי ראות עיניו של כל אחד ואחד, ויתכן שאתרוג שהוגדר על ידי הסוחר בדרגה ב', יחשב בעיני הקונה כאתרוג בדרגה א', ולכן אין צורך להוסיף ממון עבור זה.
העולה להלכה שהמבקש לקנות לעצמו אתרוג סגור בקופסה ומוגדר ככשר לברכה, אזי אם אתרוג בדרגת מהודר יקר עד שליש, עליו לקיים מצות 'זה קלי ואנוהו' להידור מצוה ולהוסיף שליש עבור האתרוג המהודר. ולכתחילה יש להוסיף שליש מלגאו, דהיינו לחלק את מחיר האתרוג הכשר לברכה לשני חלקים ולהוסיף עוד חלק אחד. ואם הוא דחוק יוסיף לכל הפחות שליש מלבר דהיינו שליש ממחיר האתרוג הכשר לברכה.

והמבקש לקנות אתרוג סגור בקופסה המוגדר בדרגת מהודר ב', אזי אם מניחים לו לפתוח את הקופסאות ולבחור, עליו לעשות כן ולהוסיף שליש כדי לבחור אתרוג מהודר בדרגה א'. אך אם אין מניחים לו לפתוח את הקופסאות ולבחור, יכול הוא לקנות אתרוג בדרגת מהודר ב', ואין הוא צריך להוציא ממון מחמת הספק ולקנות אתרוג בדרגת מהודר א'.