פירוט הלשון הרע בבקשת המחילה - יום כיפור
שאלה: לפני תקופה דיברתי לשון הרע על אחד מידידי, ועתה לקראת הימים הנוראים ליבי נוקפני וברצוני לחזור בתשובה. ולפיכך שאלתי היא האם יכול אני לומר לידידי "דיברתי עליך לשון הרע ואני מבקש שתמחל לי" או שעלי לפרט בפניו את הדברים שסיפרתי עליו, למרות שהדבר כרוך באי נעימות, ועל אף שיתכן שעל ידי כך הוא יתבזה בשנית



















תשובה: פסק ה"שולחן ערוך" וזו לשונו: "עבירות שבין אדם לחברו, אין יום הכיפורים מכפר עד שיפייסנו, אפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו" (אורח חיים סימן תרו סעיף א).
נמצא שהעובר על עבירות שבין אדם לחברו חייב לרצות את חברו שימחל לו, ובלא זה אין לו כפרה. וב"שולחן ערוך" שם מבואר סדר הפיוס. ואם חברו עדיין לא מחל לו למרות שפייסו כדין, אין הוא צריך לפייסו עוד. ונחלקו הפוסקים (פרי חדש, רבנו בחיי ועוד) האם עוונו התכפר או שעוונו לא התכפר אבל אינו צריך לטרוח עוד בדבר.

ולא עוד אלא שנחלקו הפוסקים (חזון איש וספר הזכרון אבן ציון) אפילו כאשר חברו אמר "אני מוחל" ובליבו לא מחל, האם אומרים באופן זה 'דברים שבלב אינם דברים', וכיוון שאמר שהוא מוחל הרי זו מחילה או שכל דין 'דברים שבלב' הוא לגבי דברים שעיקרם הוא הדיבור, אבל לגבי מחילה שכל עניינה בלב אין אומרים 'דברים שבלב אינם דברים' גם כשאמר שמוחל ולא התכוון לכך בליבו. 
והנה המבקש מחילה צריך לפרט את החטא, ובפרט אם חברו שואל אותו מה אמר עליו. והעובדה שלא נעים לו לפרט את הדברים בפני חברו, אינה פוטרת אותו מכך וזו גופא כפרתו. אולם במידה וחברו יתבזה שוב על ידי סיפור הדברים, יש לעיין מה ההיתר לחזור ולפגוע בו שוב על ידי החזרה על הלשון הרע שאמר בעבר. 
וה"חפץ חיים" (לשון הרע כלל ד סעיף יב) כתב להדיא שחייב לספר לחברו מה אמר עליו.  ומסופר ב"מכתבי החפץ חיים" שכשהראה ה"חפץ חיים" לרבי ישראל סלנטר זצ"ל את ספרו על מנת לקבל עליו הסכמה, אמר לו רבי ישראל שהספר נפלא ממש, אבל יש דבר אחד שאינו לא יכול להסכים עמו, והוא שהמספר לשון הרע ורוצה לפייס את חברו חייב לספר לו מה אמר עליו, ומה ההיתר לפגוע בו שוב, ולכן נכון שלא יספר זאת לחברו. והשיב לו ה"חפץ חיים" כי אין הכי נמי אך מה נעשה שכן כתב רבנו יונה ב"שערי תשובה". 

אולם ה"חפץ חיים" עצמו פסק ב"משנה ברורה" (שם ס"ק ג) שבאופן זה לא יפרט את דבריו מחמת סברה זו. ורבי ניסים קרליץ בספר "חוט שני" (עמוד קו) ורבי שלמה זלמן אויערבאך בספר "הליכות שלמה" (עמוד מה) יישבו כי פסק ה"חפץ חיים" לפרט את הדברים, אמור באופן שנראה שחברו לא ייפגע אבל אם ידוע שחברו ייפגע, לא יפרט באוזניו את הלשון הרע גם אם מבקש, אלא אם כן חברו יאמר במפורש מראש שלא ייפגע מהדברים.

לכן נראה לעניין הלכה שאם חברך מבקש ממך לפרט באוזניו את הלשון הרע שאמרת עליו, אינך רשאי שלא לספר לו את הדברים מחמת אי נעימות. אבל לפני שאתה מספר לו את הלשון הרע עליך לברר או לשאול אותו האם הוא עלול להיפגע מהדברים, ובמידה והתברר שלא ייפגע עליך לפרט באוזניו את הלשון הרע שדיברת אודותיו.