שאלה: מעשה בכהן ששוחרר מבית החולים לאחר כניסת שבת בעת שהיתה טומאה במקום. ומאחר שבית החולים מרוחק משכונות המגורים, ומחמת מצב בריאותו של הכהן אין הוא יכול להישאר במקום פתוח, עלתה השאלה האם מוטב שיישאר בבית החולים או שמותר לו לומר לגוי שיסיע אותו ברכב לביתו בשבת, כדי להימנע מלעבור בכל רגע ורגע על איסור שהיה במקום הטומאה.



















תשובה: שורש הנידון הוא האם אמירה לגוי לעשות איסור דאורייתא בשבת מותרת לצורך מצוה או מניעת איסור. ואם כן הדבר מותר רק לשיטת בעל העיטור (הובא ברמ''א אורח חיים סימן רעו סעיף ב) המתיר אמירה לגוי לצורך מצוה. אולם ה"שולחן ערוך" חלק על בעל העיטור כמבואר בכמה מקומות בדבריו וכפי שיפורט להלן.

א. בסימן רע"ו סעיף ב' לא הזכיר ה"שולחן ערוך" את שיטת בעל העיטור ורק הרמ''א הזכירה. ב. בסימן ש"ז סעיף ה' דן ה"שולחן ערוך" רק בהיתר אמירה לגוי במקום איסור דרבנן (שבות דשבות) ולא דן כלל באמירה לגוי במקום איסור תורה, ואילו הרמ''א ציין את דבריו לשיטת בעל העיטור בסימן רע''ו הנ"ל. ג. בסימן של''א סעיף ו' כתב ה"שולחן ערוך" להדיא שאין להתיר אמירה לגוי אף לצורך מילה, ואילו הרמ''א ציין את דבריו בסימן ש"ז ורע''ו. ועיין שם בדברי ה"ביאור הלכה" וה"מגן אברהם". ד. בסימן של''ח סעיף ב' כתב ה"שולחן ערוך" שיש המתירים לומר לגוי לנגן בכלי שיר לצורך שמחת חתן וכלה, והרמ''א כתב שיש המקילים אף לומר לגוי לתקן כלי שיר, וביאר הגר''א (שם) שהדבר תלוי במחלוקת בעל העיטור והראשונים, ואם כן מצינו שוב שנחלקו ה"שולחן ערוך" והרמ''א בשיטת בעל העיטור שסבר שאמירה לגוי מותרת במקום איסור דאורייתא לצורך מצוה.
וה"משנה ברורה" (ס''ק כד) הביא שהשל''ה החמיר בכך גם בעת צורך גדול. ולעניין הלכה למעשה נקט ה"משנה ברורה" (ס"ק כה) להקל באמירה לגוי רק כדי למנוע מכשול לרבים. ולפי זאת יש לדון האם הנוקטים כדעת ה"שולחן ערוך" יסברו שיש להקל על הכהן להישאר בבית החולים, מאחר שנראה מדבריו שלא הסכים כלל לדעת בעל העיטור, ואף ה"משנה ברורה" שהכריע להקל בדבר כתב כן רק במקום מכשול לרבים, ובנידון דידן הרי זה מכשול ליחיד.
והשיב על כך הגאון רבי נתן קופשיץ שכאשר אין שום אפשרות למצוא מקום נקי מטומאה באזור בית החולים, מותר לכהן לומר לגוי שיסיע אותו לביתו, כדי להימנע מהאיסור החמור של טומאת כהנים האסורה מהתורה. אולם יש לעיין מה הדין כשהמרחק מבית החולים עד בית הכהן הינו יותר מי"ב מיל, וכרוך בנסיעה זו איסור תחומין מדאורייתא לשיטת הסוברים שאיסור זה מהתורה, (עיין ב"שולחן ערוך" אורח חיים סימן תד סעיף א), והאם אפשר לצרף לכך את שיטת הרשב"ם וסיעתו הסוברים שאין איסור תחומין כאשר גוי מנהיגו. 
מורי ההוראה הוסיפו ושאלו מה הדין כאשר איסור הטומאה הוא רק מדרבנן, וכגון כאשר דלת חדר המת סגורה ושייך בדבר רק דין 'סוף טומאה לצאת' שהוא מדרבנן, והאם גם באופן זה יש להתיר אמירה לגוי. (עיין ב"משמרת הכהנים" ראש פרק י שדן בדברי ה"משנה ברורה" בראש סימן קכח, וכן נראה בדבריו בסימן קכו ס"ק ח).
והשיב על כך הגאון רבי נתן קופשיץ שיש לעיין בדבר, משום שיתכן שמוטב לעבור על איסור אמירה לגוי שנעשית פעם אחת בלבד, מאשר לעבור על איסור טומאה בכל רגע. והדבר תלוי גם בנידון האם כשהגוי עושה כמה פעולות, נחשב הדבר ככמה איסורים לישראל או שזהו איסור אחד הכרוך באמירה בלבד. ומה גם שאיסור אמירה הוא 'שבות דלית ביה מעשה'. (ועיין ב"משמרת הכהנים" מילואים לפרק יט). ונשאר בזה בצריך עיון.

הרה"ג רבי ישראל כהן שליט''א דן על דברי ה"משנה ברורה", שהכריע להקל באמירה לגוי באיסור תורה במקום מכשול לרבים, שטעם ההיתר הוא משום שמצוי מאוד עד ודאי שבמקום הרבים יהיה מכשול ליחיד, ואם כן במקום שיש מכשול וודאי ליחיד יש להתיר אמירה לגוי. וכן נראה שיש להתיר אף במקום טומאה מדרבנן וכגון ב'סוף טומאה לצאת', שהרי ה"משנה ברורה" (ס"ק כה) הקל באמירה לגוי לצורך תיקון העירוב, ומכך שלא חילק בין דאורייתא לדרבנן נראה שהקל אף ברשות הרבים מדרבנן. ואם כן נראה שאף בטומאה דרבנן באופן ש'סוף טומאה לצאת', יש להקל במקום מכשול וודאי ליחיד.
ויש להוסיף שעיקר הטעם להקל בדבר, הוא משום שהגמרא (עירובין סח ע"א) מגדירה את האמירה לגוי כ'שבות דלית ביה מעשה', ולכן יתכן שיש להקל בכך אף לדעת ה"שולחן ערוך" שאינו סובר כדעת בעל העיטור המתיר אמירה לגוי לצורך מצוה. ונראה שהנפקא מינה בין הטעם של 'מכשול וודאי' לבין הטעם שאמירה לגוי היא 'שבות דלית ביה מעשה', היא באופן שהעומד להיכשל באיסור עשה כן בפשיעה. ולטעם של 'שבות דלית ביה מעשה' אין לחלק כיוון שהוא עומד לעבור על איסור, אולם לטעם של 'מכשול ודאי' לא נקל ב'אמירה לגוי' למי שפשע. ועיין ב"משנה ברורה" סוף סימן ש"ו, וב"שער הציון" סוף סימן תרנ"ה.

הגאון רבי נתן קופשיץ הסכים לדברים והוסיף, שמכל מקום אין ללמוד מכך להקל לעניין הלכה למעשה, אלא יש לשאול חכם הבקיא בדיני אמירה לגוי ובדיני טהרת כהנים, ובפרט שישנם הרבה צדדים מעשיים במציאות בתי החולים ובחיבורי מקום הכהן למקום הטומאה.
כמו כן, ראוי לשים לב שכאשר יש נהג גוי מטעם בית החולים הנוסע ממילא לאזור מגורי הכהן, כגון לצורך הסעת הצוות הרפואי של בית החולים וכדומה, בוודאי שיש לכהן לנסוע עמו ולהינצל מאיסור הטומאה, אך אם הנסיעה תתארך לצורך הכהן, יש לדון בדבר. בהמשך המשא ומתן עלו שאלות נוספות בענייני אזהרה לכהנים אשר יובאו בעזר ה' בגיליון הבא.