סכך שהשתמשו בו לישיבה
שאלה: מעשה בבני משפחה שביקשו לצלם את ילדיהם על רקע מתאים לחג הסוכות, ופרשו את מחצלת הסכך על הרצפה, הושיבו עליה את הילדים וצילמו אותם. בעקבות זאת עלו שתי השאלות הבאות. האחת האם מותר היה להושיב את הילדים על הסכך או שיש בכך משום ביזוי מצוה? והשנייה האם המחצלת הפכה לכלי המקבל טומאה לאחר שהשתמשו בה לישיבה ונפסלה לשמש כסכך.



















תשובה: בדבר השאלה הראשונה האם מותר לפרוש את המחצלת ולשבת עליה, נראה היה לכאורה לאסור שהרי כתב ה"משנה ברורה" (סימן תרלח ס"ק כד) שגם לאחר חג הסוכות אסור לבזות את עצי הסוכה ולכן לא יפסע עליהם, ואם כן נראה על פניו שכיון שהילדים פסעו והתיישבו על הסכך הרי זה בזיון מצוה. 

אולם ה"שולחן ערוך" (סימן תרלח סעיף א) כתב שעצי הסוכה אסורים בשימוש בכל ימי החג. וביאר ה"משנה ברורה" (ס"ק ד) שהדברים אמורים דוקא לגבי שימוש המבטל את הסוכה, אבל אין איסור הנאה מהסוכה כגון לסמוך או להניח עליה כלים כיון שקדושתה עדיין עליה. 
ומבואר מדבריו שמותר להשתמש בעצי הסוכה אפילו בזמן מצוותה וכל שכן לאחר שנגמרה מצוותה. ועל כורחך שיש לחלק בין שימוש המותר לבין ביזוי הסכך האסור. ולכן מותר ליהנות מעצי הסוכה כגון לסמוך עליהם כלים אבל אסור לפסוע על הסכך כיון שזה מעשה ביזיון. 
ולפי זה יש מקום לומר שכאשר מניחים את הסכך על הרצפה על מנת לשבת עליו, אף שלמעשה דורכים עליו בטרם הישיבה, אין זה דרך ביזוי אלא דרך שימוש המותר, ורק פסיעה בעלמא בלא שימוש היא מעשה ביזוי, היות ומראה בכך שדורך על חפץ שאין לו כל ערך.
ולגבי השאלה השנייה האם המחצלת הפכה לכלי המקבל טומאה לאחר שהשתמשו בה לישיבה ונפסלה לשמש כסכך, בספר "מקראי קודש" (סימן טז) דן בשאלה מעין זו. והביא מעשה ביהודי שהתקין לו בחוץ לארץ מחצלת על מנת להעלותה לארץ ישראל ולהשתמש בה כסכך, והתנה עם המוביל הגוי שלא ישתמש במחצלת לאריזת חפצים, אך כשהגיע לארץ ראה שהגוי ארז במחצלת כלי זכוכית לשומרם שלא ישברו בדרך. וכתב שפשוט שכיון שהיהודי התקין את המחצלת לשם סכך בלבד, אין מחשבת הגוי מועילה לבטל את מחשבת היהודי, ולכן המחצלת אינה מקבלת טומאה וכשרה לסכך.
ובספר "הסוכה" (פרק טו סעיף א) דייק שמכך שה"מקראי קודש" כתב שאין הגוי מוציא ממחשבת היהודי שעשה את המחצלת לסכך בלבד, משמע שאילו היהודי היה משתמש במחצלת אפילו פעם אחת לאריזת חפצים, היא היתה מקבלת טומאה ונפסלת לסכך לעולם. וחתם דבריו בכך שזו הערה גדולה למעשה, וצריך עיון. 

ואכן מצוי רבות שבלא שימת לב משתמשים במחצלת באופן חד פעמי, כגון כאשר ילדים יושבים עליה בעודה מגולגלת. ולפי הערת ספר "הסוכה" נראה כי המחצלת תיפסל על ידי כן לעולם, אך לא שמענו שנזהרים בדבר.

ולכן נראה שאם ישבו באופן ארעי על גבי מחצלת המיועדת לסכך, אין היא מקבלת טומאה. וזאת משום שישיבה חד פעמית על דבר המיועד לתשמיש שאינו מכשיר לקבלת טומאה, אינה הופכת אותו למקבל טומאה. וכן מבואר ב"חזון איש" (יורה דעה סימן קכו אות ט) שטסי מתכת שנועדו להפוך לכלים, ובינתיים כופפו את שפתותיהם כלפי מעלה ועשו מהם צינורות ארעיים כדי להעביר את מי הגשמים, אינם מקבלים טומאה מחמת כן. וזאת משום שהם מיועדים להפוך לכלים של ממש, והשימוש העראי כצינורות אינו הופך אותם למקבלי טומאה. 
ומצאתי עוד בשו"ת "משנה שכיר" (חלק א סימן רנז) שנשאל שאלה כעין זו, האם מותר לסכך במחצלות קנים שהסוחרים מובילים בתוכן לולבים ממקום למקום. וכתב שכיון שמחצלות אלו נעשו רק לשימוש עראי כדי להעביר לולבים, ולאחר מכן קורעים ומשליכים אותן לאשפה ולא משתמשים בהן עוד, אין הן מקבלות טומאה וכשרות לסכך. 

והביא ראיה מהמשנה (כלים פט"ז מ"ה) האומרת שחותלות של תמרים, שהן סלים העשויים מעלים ששומרים בתוכם את התמרים, אם הן עשויות באופן שניתן להשתמש בהן כדי להכניס ולהוציא מהן את התמרים הריהן מקבלות טומאה, אבל אם אי אפשר להכניס או להוציא את התמרים מתוכן מבלי לקרוע או להתיר אותן, אין הן מקבלות טומאה. ופירש רבנו עובדיה מברטנורא וזו לשונו: "נותן לתוכו ונוטל מתוכו - אבל אם אינו יכול להוציא התמרים אלא אם כן יקרענו או יתיר החריות שלו טהור, דכיון דקורעו או מתירו משליכו לאשפה והוי לתשמיש עראי". ומבואר מדבריו שסל המיועד לתשמיש ארעי אינו מקבל טומאה. 
אולם היה מקום לחלק שכיון שכל השימוש בחותלות הוא עראי ולאחר מכן משליכים אותן לאשפה, אין עליהן שם כלי ואין הן מקבלות טומאה. אבל מחצלת של סוכה נועדה לשימוש קבוע כסכך, אלא שהשימוש המכשיר לקבלת טומאה היה עראי. ועל כן יתכן שבאופן זה יש למחצלת חשיבות כלי, והיא מוכשרת לקבלת טומאה גם בשימוש עראי. אבל כאמור לעיל, סובר ה"חזון איש" שגם דבר שנועד לשימוש קבוע בעתיד, והשימוש המכשיר לקבלת טומאה נעשה בו לבינתיים ובאופן ארעי, אינו מוכשר לקבל טומאה.
ולפי זה נראה שגם בנידון דידן, כיון שהשימוש של הילדים במחצלת היה בדרך עראי, אין הוא מכשיר אותה לקבלת טומאה והיא אינה נפסלת לסכך. ובמה שדקדקו מה"מקראי קודש" שאילו היה היהודי משתמש במחצלת לאריזה היא היתה נפסלת לסכך, אין ראיה מוכרחת כיוון שיתכן שכוונתו היתה שאילו היה היהודי מתכוון להשתמש במחצלת גם לאריזה וגם לסיכוך באופן שווה, היא היתה מקבלת טומאה. אבל אם היהודי עשה את המחצלת מתחילה לסכך בלבד, ולאחר מכן השתמש בה לאריזה באופן עראי, אין היא נפסלת מחמת כן לסכך.

העולה להלכה לגבי השאלה הראשונה, שאסור לפסוע על הסכך בדרך ביזוי, אבל מותר להשתמש בו לישיבה שאינה דרך ביזוי אלא דרך שימוש, ולכן מותר היה להושיב את הילדים על הסכך כדי לצלם אותם. ולגבי השאלה השנייה, לדעת ה"חזון איש" שימוש עראי בסכך בתשמיש המכשיר לקבלת טומאה, אינו מכשיר את הסכך לקבלת טומאה ולכן הוא כשר לסוכה.